פסק-דין בתיק דמ"ר 5221-10

1. התובע, מר אורן אופיר, עבד בנתבעת, אורטל, והוצב כמאבטח במתקן של התעשייה האווירית בעטרות.

2. במסגרת עבודתו של מר אופיר, במשמרות, ניתנו לו הפסקות וזמן ההפסקות קוזז משכרו.

3. תביעה זו נסובה על שאלת זכאותו של מר אופיר לתשלום שכר בגין זמן ההפסקות בעבודה. בפרט, חלוקים הצדדים בשאלה האם אכן ההפסקות בהן שהה מר אופיר הינן "הפסקות" כהגדרתן בחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951 (להלן:"חוק שעות עבודה ומנוחה").

4. ככל שקמה זכאות לתשלום שכר בגין זמן ההפסקות, מתעוררת השאלה האם לאורטל זכות לקזז את עלות הארוחות שסופקו למר אופיר, בהסתמך על כתב שיפוי עליו חתם.

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

5. עיקרי העובדות נשוא דיוננו אינן שנויות במחלוקת ממשית. מר אופיר עבד כמאבטח במתקן התעשייה האווירית באמצעות אורטל, אשר סיפקה לה שירותי כוח אדם, בחודשים יוני 2006 עד ספטמבר 2008. בחודש אוקטובר 2008 נקלט מר אופיר לעבוד באבטחה ישירות בתעשייה האווירית.

6. מר אופיר קיבל שכר שעתי והעסקתו הייתה במשמרות. במהלך כל משמרת הוגדר זמן להפסקות ומשכרו של מר אופיר נוכה באופן קבוע שכר בגין זמן השהייה בהפסקות.

7. מר אופיר חתם על מסמך שכותרתו "כתב התחייבות ושיפוי" (נספח ג' לתצהיר גב' מדילי מטעם הנתבעת). במסגרת מסמך זה נרשם, בין היתר, כי:

"12. הריני מתחייב/ת לשפות ו/או לפצות את חברת "אורטל" בגובה עלות הארוחות בהם זוכיתי בגין ההפסקה, זאת באם אטען ו/או אתבע את חברתכם בטענה כי לא יצאתי להפסקה ואבקש לראות בזמן ההפסקה כזמן עבודה".

8. לטענת מר אופיר לא שהה בהפסקות אמיתיות, שכן בזמן ההפסקות נדרש לשהות בכוננות ונאסר עליו לצאת מהמפעל. כן הוא טוען, כי חתם על כתב השיפוי בלית ברירה, ללא כל הסבר ביחס למשמעות ההתחייבות.

9. לעמדת אורטל, ניתנו למר אופיר הפסקות שארכו חצי שעה לפחות, בזמנים קבועים. בהתאם להנחיות הבטיחות, במסגרת הפסקות אלה מר אופיר היה רשאי לעשות כראות עיניו ובכלל זה לעזוב את שטח המפעל. המאבטחים, ובהם מר אופיר, ניצלו את זמן ההפסקות לאכילה בחדר האוכל, למנוחה ולשהייה בחדר הכושר שהועמד לרשותם. מר אופיר לא הופרע במהלך זמן ההפסקות בתקופת עבודתו.

10. ביום 28.6.11 נערכה ישיבת הוכחות בתיק. לתמיכה בגרסתו העיד מר אופיר ואילו מטעם אורטל העידו מר אבי דדון, ששימש קב"ט של התעשייה האווירית במפעל בו עבד מר אופיר, גב' יפה מדילי, מנהלת אזור באורטל, וגב' אתי אלזם, ראש מדור שכר באורטל.

דיון והכרעה

11. בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, זכאי עובד להפסקות במהלך יום עבודתו, כדלהלן:

"20 (א)   ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

(ב)   הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.

(ג)   בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה."

12. במסגרת פסק הדין בע"ע (ארצי) 131/07 גלעד גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ (ניתן ביום 13.5.2009), פירט בית הדין הארצי את המבחנים לפרשנות המונח "הפסקה", מונח שהינו תלוי נסיבות, בהאי לישנא:

"המונח "הפסקה" הקובע בסעיף 20 לחוק תלוי במכלול העובדות של כל מקרה, ויש להעמיד כל מקרה במבחן "עמידה לרשות העבודה", וזאת בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת מהמפעל, האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד. יש מקרים בהם העובד ישן, נח או אוכל במקום העבודה בזמן "הפסקה", אך רק לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ניתן להכריע האם מדובר בשעות עבודה אם לאו".